החלטה בתיק בש"א 10379/08

1.                 זוהי בקשה לעיכוב ביצועו של פסק דין שניתן ביום 10.6.08 בו התקבלו בקשות הפירוק שהגישה המשיבה 1 (להלן - נעמנה) לפירוקן של המבקשות 1-2 (להלן - הסלע האדום ו- בני סלים, בהתאמה) בעילה של חדלות פרעון.  כונס הנכסים הרשמי מונה למפרקן הזמני והמשיב 3 מונה למנהל מיוחד של שתי החברות עד למינויו של מפרק קבוע. 

2.                 הטעמים שהביאו לקבלת בקשות הפירוק פורטו בהרחבה בפסק הדין.  קבעתי שם, בין היתר, כי נעמנה סיפקה לבני סלים ברזל בשווי מיליוני ש"ח וכי התמורה לא שולמה בעבור סחורה זו; כי הסלע האדום ובני סלים ערבו את נכסיהן זו בזו באופן המצדיק לראות בהן ישות אחת; כי השתיים נהגו לנהל עסקים במשותף וכך נהגו גם בקשריהן עם נעמנה; וכי יש לראות בחובה של בני סלים כלפי נעמנה גם כחובה של הסלע האדום. 

3.                 על פי המבקשות, הטעם להגשת בקשת עיכוב הביצוע הינו כוונתן להגיש ערעור על פסק הדין.  נטען כי הליך הפירוק יוצר מצב שבו המבקשות כלל לא תוכלנה לפרוע את חובן (המוכחש) לנעמנה, גם אם תרצנה לפרעו. 

באשר לסיכויי הצלחתן בערעור, טוענות המבקשות כי החוב שבגינו ניתן צו הפירוק כנגדן הינו חוב של בני סלים כלפי נעמנה ולא של הסלע האדום כלפי נעמנה; קיים הליך תלוי ועומד בבית משפט השלום בעכו אשר הצדדים לו הם נעמנה והסלע האדום, בו הותר לסלע האדום להתגונן במסגרת הליך לביצוע שיק שמסרה; הסכסוך בין בלוק הסלע לבין נעמנה הוא סכסוך מורכב; והסלע האדום הינה חברה סולבנטית. 

באשר למאזן הנוחות נטען על ידי המבקשות כי מירב הרכוש של הסלע האדום משועבד לבנקים והנדל"ן אינו בבעלות החברה, כך שצו הפירוק לא יסייע בגביית החוב; וכי צו הפירוק יסב נזק בלתי הדיר הן למבקשות והן למנהליהן.

לבקשה צורף תצהירו של סלים עתאמנה, בו נכתב שהנו מנהלה של בני סלים.  בהמשך הוגשה בקשה (בש"א 10531/08) להחליף תצהיר זה בתצהיר משותף של סלים עתאמנה ושל וחיד עתאמנה.  המנהל המיוחד אנו מתנגד להחלפת התצהיר.  אני נעתרת לבש"א 10531/08 ועל כן יבוא תצהירם המשותף של וחיד וסלים במקום תצהירו של סלים.   

4.                 המנהל המיוחד מתנגד לעיכוב ביצוע פסק הדין.  כטענת סף נטען כי משניתן צו הפירוק כנגד המבקשות, לא מוקנית להן זכות עמידה ויש לראות את הבקשה כאילו הוגשה על ידי מנהליהן סלים ווחיד עתאמנה. 

לגופו של ענין, טוען המנהל המיוחד כי יש לדחות את טענת המבקשות לפיה בירור הסכסוך במסגרת בקשת הפירוק לא היה מתאים משום שהיה מהיר.  על פי המנהל המיוחד, לצורך בירור הסכסוך התקיימו מספר דיונים, הוגשו שלש חוות דעת מומחים ונחקרו עדי נעמנה. 

עוד נטען על ידי המנהל המיוחד כי מטרת בקשת עיכוב ההליכים הינה משיכת זמן על מנת לאפשר לסלים ווחיד עתאמנה להעתיק את פעילות הסלע האדום לחברת בלוק עירון אשר הוקמה ע"י בנו של סלים עתאמנה יומיים לאחר מתן צו הפירוק; הסלע האדום אינה סולבנטית וחובותיה עולים כדי 10 מיליון ש"ח, מתוכם 6 מיליון ש"ח חוב לנעמנה; קיים ערבוב נכסים בין הסלע האדום לבין בני סלים והחברות נוהלו בתרמית; בעלי מניות המבקשות ממשיכים בהברחת רכושה של הסלע האדום גם לאחר שניתן צו הפירוק.

באשר לטענות המבקשות כלפי תום ליבה של נעמנה, טוען המנהל המיוחד כי יש לדחות את הטענה שבקשת הפירוק הוגשה ע"י נאמנה על מנת לפגוע בתחרות, שכן נעמנה היא יבואנית וסיטונאית של ברזל בעוד שהסלע האדום היא בעיקר יצרנית בלוקים.  נטען כי מנהלי ובעלי מניות הסלע האדום הם הנוהגים בחוסר תום לב בהתחמקם מתשלום חובן של המבקשות לנעמנה. 

באשר למאזן הנוחות, נטען כי העובדה שהנדל"ן עליו מצוי המפעל הוא בבעלות פרטית.  אין בה להוות עילה לעיכוב ביצוע פסק הדין.

5.                 דין הבקשה להידחות.

כידוע, הכלל הינו כי בעל דין זכאי כי פסק דין שניתן לטובתו יבוצע לאלתר, מבלי צורך להמתין לסיום בירורו של ערעור על פסק הדין שהגיש בעל הדין שכנגד (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984; תקנה 2 לתקנות החברות (פירוק), התשמ"ז - 1987).  אינטרס בעל הדין הזוכה לממש את פסק הדין גובר על אינטרס בעל הדין שכנגד לשמר את מצב הדברים הקיים עד לסיום בירור הערעור שהגיש.  הצדקה לעיכובו של פסק דין עקב הגשת ערעור קיימת היכן שמתקיימים שני אלה: האחד, סיכויי ההצלחה בערעור טובים.  השני, אם יזכה המערער בערעורו יהיה קשה או בלתי אפשרי להשיב את המצב לקדמותו אם יבוצע פסק הדין נושא הערעור. 

בדוני בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין אתמקד בשאלה האם ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו אם פסק הדין - שאת עיכוב ביצועו מבקשים - יבוטל ו/או ישונה בערעור, כי מטבע הדברים אני מתקשה להביע דעה על סיכויי הערעור על פסק הדין שניתן על ידי. 

6.                 באשר לטענת המבקשות בענין מאזן הנוחות, מדובר בטענה כללית שאינה מפורטת - גם לא בתצהירם המשותף של סלים ווחיד -  ועל כן אין לקבלה.  בהקשר זה יש ליתן את הדעת כי אף שמתן צו פירוק כנגד חברה הוא ארוע דרמטי מבחינתה, אין לכחד כי גם לאחר מתן צו פירוק עדיין נותרת בידי מנהלי ובעלי מניות החברה שנגדה ניתן צו פירוק אפשרות לנקוט במהלכים שונים כדי לעכב את הפירוק (סעיף 271 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג - 1983 (להלן - פקודת החברות); בש"א (מחוזי חי') 9424/06 שוודיה חברה לבניין והשקעות בע"מ נ' בר דרור (טרם פורסם, 3.8.06)).  ככל שמנהלי ובעלי מניות המבקשות יהיו מעוניינים לעכב את הליך הפירוק יוכלו לבוא בדברים עם נושי המבקשות והכנ"ר על מנת לקבל את הסכמתם לעיכוב שכזה. 

יצויין כי התביעה בבית משפט השלום בעכו היתה נמוכה משמעותית מסכום החוב שבגינו ניתן צו הפירוק, והסתכמה במספר אלפי ש"ח.  

7.                 באשר לטענה כי למבקשות אין נכסים שיהיו ברי מימוש בפירוק בכדי לפרוע את החוב לנעמנה, הרי גם כאן מדובר בטענה כללית ולא מפורטת ואין בה להצדיק את עיכוב ביצועו של צו הפירוק.  ממילא יהיה זה תפקידו של המפרק לכנס את נכסיהן של המבקשות ואין מקום לייחס -  בשלב זה - משקל ניכר לדבריהם של סלים ווחיד עתאמנה בתצהירם בדבר היעדר קיומם של נכסים ברי מימוש.  בשלב זה נראה כי לכאורה נעשות פעולות העברת נכסים ופעילות של הסלע האדום.  לטענת המנהל המיוחד הועתקה פעילות מהסלע האדום לחברת בלוק עירון שהוקמה רק יומיים לאחר צו הפירוק. 

8.                 סוף דבר, הבקשה נדחית.  באשר לחיוב בהוצאות, יש ליתן את הדעת כי משניתן צו לפירוק החברות לא יכולות היו אלה להגיש את הבקשה שכן ייזום הליך משפטי ע"י חברה בפירוק מחייב אישור בית המשפט (סעיף 307(א)(1) לפקודת החברות).  אישור כזה לא נתבקש.  יש טעם בטענת המנהל המיוחד שיש לראות את מנהליהן לשעבר של המבקשות, סלים ווחיד עתאמנה, כמי שהגישו את הבקשה.

לאור זאת ישאו סלים עתאמנה ווחיד עתאמנה, ביחד ולחוד, בהוצאות הבקשה בסך 10,000  ש"ח (כולל מע"מ) אשר ישולמו לקופת הפירוק.